פסק-דין בתיק ת"א 23524-10-09

א.         רקע כללי:

1.                  תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק).

2.                  התובע, רווק יליד 13.1.83, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.4.05 בשעה 22:10 או בסמוך לכך, ברחוב ארלוזורוב בפתח-תקווה (להלן - הרחוב), בעת שהתובע רכב ממקום עבודתו לביתו על אופניו (להלן - האופניים), על המדרכה שבצד הרחוב, ורכב נתבע 1, אשר בוטח אצל נתבעת 2, יצא מחנייה של בניין ופגע באופניים (להלן - הרכב, החנייה והתאונה, בהתאמה).

3.                  יובהר, כי החנייה ממנה יצא הרכב הינה חנייה פנימית ביחס לרחוב, כך שהיציאה ממנה לרחוב היא בכביש יציאה, אשר חוצה את המדרכה ומגיע לרחוב (ר' גם בעדות נתבע 1 בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 11 ובתרשים ת/1 שערך). התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעים נסע מכיוון החנייה לכיוון הרחוב, כשהוא בניצב לכיוון הרחוב וממילא לכיוון נסיעת האופניים. האופניים נסעו משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת הרכב, כך שהפגיעה היתה בין חזית הרכב לבין צידם הימני של האופניים.

4.                  התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). לתובע נקבעו מטעם המל"ל, בגין התאונה, נכויות זמניות וכן נכות צמיתה בשיעור של 5%, וזאת לפי הוראות סעיף 37(9) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התקנות), בשל הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

5.                  קביעות המל"ל האמורות הינן בגדר קביעות דרגת נכות לפי דין בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק. הנתבעים לא ביקשו להביא ראיות לסתור את הקביעות האמורות ופשיטא כי מדובר בקביעות שהן מחייבות לצורך התובענה דנא.

6.                  לגרסת הנתבעים, החנייה הנ"ל הינה חנייה של בניין בו התגורר חבר של נתבע 1 (להלן - הבניין). נתבע 1 המתין בחנייה לחברו, אזי בסמוך לו נפל התובע מאופניו - ללא כל קשר לנתבע 1 או לנהיגתו ברכב.

7.                  עיקר המחלוקת בין הצדדים נטושה אפוא בשאלת החבות, דהיינו: בשאלה אם התובע אמנם נפגע מהרכב. עם זאת, קיימת בין הצדדים מחלוקת גם לעניין שאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע בעטייה של התאונה.

ב.         גרסת התובע, ראיותיו ועיקרי טיעוניו:

8.                  לגרסת התובע, במועד התאונה הוא היה בדרכו חזרה מעבודתו כמאבטח במרכז ספורט, לאחר שסיים את עבודתו במשמרת ערב. בעת שרכב על אופניו ברחוב, יצא הרכב מחניית הבניין, מימינו. הרכב, שכנראה לא שם לב לתובע, פגע בתובע מצד ימין; וכך קרתה התאונה.

9.                  מעוצמת הפגיעה הועף התובע מאופניו ונפל על המדרכה. בתצהירו ציין התובע, בהקשר זה: " אני עשיתי סלטה קדימה כמטר או שניים ונפלתי על כל צידי השמאלי" (שם, בסעיף 6).

10.              לאחר שהתאושש מהמכה והבחין כי נפצע, הזמין התובע עזרה באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו. אמבולנס הגיע למקום ופינה את התובע לבית החולים. לאחר האמבולנס גם הגיעה למקום משטרה, אך התובע לא שוחח עם השוטרים ומסר את גרסתו למשטרה רק יום לאחר מכן.

11.              לגרסת התובע, לאחר התאונה יצא נתבע 1 מהרכב. נתבע 1 שאל את התובע למצבו, וזאת כאשר יוצא ממנו קיא של אלכוהול. התובע תיאר אפוא לעצמו כי נתבע 1 היה שתוי.

12.              התובע צירף לראיותיו את דו"ח מד"א, בו צוין, כתיאור המקרה, " נפגע במהלך נהיגה באופניים מרכב", וכן את תעודת חדר המיון בה נמסר, מפיו של התובע, תיאור דומה. על פי האמור בתעודת חדר המיון, התובע דיווח על חבלות שנגרמו לו בראש, במרפק שמאל ובשוק ימין, והתלונן על כאבים בצוואר ובגב. בעת התאונה היה התובע חמוש באקדח, לצורכי עבודתו כמאבטח, וצורף מטעמו הדו"ח בדבר נטילת האקדח על ידי מחלקת הביטחון של בית החולים.

13.              כמו כן צירף התובע לתצהירו תמונות של רגלו הימנית, שנפגעה בתאונה, בהן ניתן לטענתו להבחין בבירור בפגיעת הרכב, שכן הפגיעה חופפת למספר הרכב.

14.              מטעם התובע העידו גם מר ויקטור קיטייב ואביו, מר סרגיי קיטייב. עובר לתאונה עבדו עדים אלה - האחד כמדריך כושר והשני כמציל - במרכז הספורט, ועדותם הובאה לנוכח טענת הנתבעים כי דווקא התובע הוא שהיה השיכור בעת התאונה. לפי עדותם, שניהם עזבו את מרכז הספורט בתום המשמרת, בשעה 22:00 לערך, יחד עם התובע, וכל אחד מהם הלך לביתו.

15.              לפי עדות העדים הנ"ל, התובע לא היה שתוי ולא נראה שתוי. לפי עדותו של מר ויקטור קיטייב, כמאבטח חמוש אף אסור היה לתובע לשתות במהלך העבודה. לפי עדותו של מר סרגיי קיטייב, הוא מעולם לא ראה את התובע שותה במהלך משמרת וגם לא מעורב בתגרה. על רקע זה, כך לשיטת ב"כ התובע, יש לדחות את טענת הנתבעים אודות מצב שכרות של התובע; שאף אין לו זכר הן בדו"ח מד"א והן בתעודת חדר המיון.

16.              לטענת ב"כ התובע, גם בדו"ח המבצעים ממוחשב של משטרת ישראל, שהופק בגין האירוע, יש כדי לתמוך בגרסת התובע. בדו"ח זה מצוין כי המשטרה הגיעה למקום התאונה בשעה 22:41, הגם שלא מצוין שם השוטר המדווח. בתיאור שבדו"ח הודפס: " אופנים ורכב יש קטטה והרוכב אופניים פצוע". בהמשך הדו"ח, בהערות סיום, הודפס: " קל. לא רוצה להתפנות עם מדא. מדובר בשיכור שנפל והאשים רכב שעבר במוקום" (השגיאות במקור - ש.א.).

17.              לטענת ב"כ התובע, לנוכח הראיות בדבר העדר שכרות של התובע - וכאשר אין מחלוקת כי לא היתה קטטה במקום, וכי התובע לא סרב להתפנות - ברי כי השיכור, שלפי הדו"ח הנ"ל סרב להתפנות מהמקום, הוא נתבע 1; ובכך יש תמיכה נוספת בגרסתו, העקבית לשיטתה, של התובע.